Vayedaber

הלכה: דּוֹרְכִין עִם הַנָּכְרִי בַּגַּת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. וְהוּא שֶׁהּילְּכוּ עֲלֵיהֶן דְּרוּכִית שְׁתֵי וָעֶרֶב. אֲבָל לֹא הִילְּכוּ עֲלֵיהֶן דְּרוּכִית שְׁתֵי וָעֶרֶב לֹא בְדָא. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בְּשֶׁהִילְּכוּ עֲלֵיהֶן דְּרוּכִית שְׁתֵי וָעֶרֶב אֲפִילוּ כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. דְּתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. בּוֹצְרִין עִם הַנָּכְרִי וְדוֹרְכִין עִם יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. וְאֵין דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי. חָֽזְרוּ לוֹמַר. אֵין בּוֹצְרִין עִם הַנָּכְרִי וְאֵין דּוֹרְכִין עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. אֲבָל דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי וּמְסַייְעִין עִמּוֹ עַד שֶׁיִּתְעַלֵּם מֶעֵינֵיהֶם. נִתְעַלֵּם מֶעֵינֵיהֶם נַעֲשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דתני. בתוספתא ריש פ''ח והכי גרסינן שם בראשונה היו אומרין אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה אבל דורכין עם הנכרי חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומא' אבל בוצרין עם הנכרי ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי ר''מ וחכ''א אחד חדשות ואחד ישנות מסייעין אותו עד שנעלם מעיניהם נעלם מעיניהן נעשה יין נסך. והגי' דהכא נתחלפה ומוטעית היא. והשתא מקשה ר' יוסי לדברי ר' יונה דקאמר דלא התירו אלא בסוף דריכה א''כ אפי' למשנה הראשונה הוה מצי למיתני אין דורכין עם הנכרי והיינו בתחילת הדריכה דהא משנה ראשונה והיא המתני' ס''ל דאסור לגרום טומאה לחולין ומאי אריא דקתני דורכין ואין בוצרין ומוקמית לה בסוף דריכה ליתני אין דורכין ונוקמי בתחילת דריכה:

אבל לא הילכו עליהן. עדיין דרוכות שתי וערב אלא תחילת דריכה היא לא בדא התירו לפי שעכשיו הישראל הוא מסייע לגרום טומאה:

גמ' הדא דאת אמר. הא דהתירו לדרוך עם הנכרי בגת ולא חששו לגרם טומאה דהא למשנה ראשונה קיימינן דהוי סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבא''י בשהדריכו עליהן הנכרי כבר דרוכות שתי וערב ונמצא שכבר נטמאו ואין הישראל גורם טומאה:

ר' יוסי בעי. על זה דאם בסוף דריכה מיירי א''כ קשיא אפי' כמשנה הראשונה דמתני' איירי בה ליתני אין דורכין כדלקמן:

משנה: דּוֹרְכִין עִם הַנָּכְרִי בַּגַּת אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה לֹא דוֹרְכִין וְלֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ. 29b אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת וּמְבִיאִין עִמּוֹ מִן הַגָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל מוליכין עמו חביות. ריקנות לגת ומביאין עמו חביות מליאות מן הגת דמאי דהוה הוה דמאחר שנטמאו מותר ליתן היין בחביות טמאות:

וישראל שהוא עושה. פירותיו בטומאה ועובר עבירה הוא לפי שהוא מטמא תרומות ומעשרות שבהם הלכך לא דורכין ולא בוצרין עמו שאסור לסייע ידי עוברי עבירה כדי שלא יהא רגיל בכך:

אבל לא בוצרין עמו. לפי שהבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה והנכרי מטמא הענבים במגעו ונמצא שישראל הבוצר עמו גורם טומאה וקסבר האי תנא אסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואפי' הן של נכרי אבל אין הלכה כמשנה זו דקי''ל כיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך הלכך אין דורכין עם הנכרי בגת וקי''ל מותר לגרום טומאה לחולין שבא''י כשהחולין הם של נכרי הלכך בוצרין עם הנכרי ואע''פ שגורם טומאה לחולין אין בכך כלום ומיהו ישראל הבוצר כרמו לא יקח לכתחילה להנכרי אפי' להביא הענבים לגת משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור וכו':

מתני' דורכין עם הנכרי בגת. ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא דאפילו בשתיה קסבר האי תנא דשרי כל זמן שירד לבור ומשום גורם טומאה ליכא הכא שכבר נטמאו משעה שדרך בהם הנכרי מעט ונמצא שאין הישראל גורם טומאה:

מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. שֶׁכְּבַר נִטְמוּ מֵהֶכְשֵׁר בְּצִירָה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. טְהוֹרִים הָיוּ דְּבַר תּוֹרָה. אַתְּ הוּא שֶׁגַָּזַרְתָּה עֲלֵיהֶן טוּמְאָה. חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מֵהָדָא. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא אָדָם פּוֹטֵר אֶת טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. דִּכְתִיב וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ אֶת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאַֽהֲרֹ֭ן הַכֹּהֵֽן׃ עֲשֵׂה שֶׁיִּנָּֽתְנוּ לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן בִּכְהוּנָּתוֹ. וְכָאן הוֹאִיל וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לִיתְּנוֹ לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן בִּכְהוּנָּתוֹ רַשַּׁאי אַתָּה לְטַמּוֹתָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכאן. בעיסה זו שנולד לה ספק טומאה הואיל ובלאו הכי אין אתה יכול ליתנה לכהן בכהונתו רשאי את לטמאותו מן התורה אפי' בטומא' ודאית אלא דרבנן הוא דגזרו כאן הואיל והוטבלה לחלה יגמרנה בטהרה. שמעינן מיהת מהא דר' הילא דאסור לגרום טומאה לטבל הטבול לתרומה והיינו סייעתא לר' יוסי דהכא דקאמר טעמא דאין דורכין עם ישראל שהוא עושה בטומאה כדאמרן:

משגלגלה. והוטבלה לחלה תעשה בטהרה דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לטמאה וקאמר ר' יוסי בשם ר' הילא עלה בדין היא שיטמא אדם טבלו דבר תורה. כצ''ל וכן הוא בחלה. וכלומר דודאי מן התורה אין כאן איסור כלל לטומאה טבל של עיסה זו שהרי אפי' לטבל בעלמא בדין הוא שמותר אדם לטמא טבל מן התורה. וחסר כאן וה''ג בחלה. דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי תרומה צריכה שימור אין הטבל צריך שימור. מה אני מקיים ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן. כלומר אלא מהיכן למדו לומר דבטבל בעלמא אסור לטמאו לכתחילה מכאן הוא דלמדו דמה אני מקיים ונתתם וגו' למה לי למיכתב הכהן הלכך דרשינן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו שיהא ראוי לו לאכול כשהוא בכהונתו ובימי טהרתו:

חייליה דר' יוסי. דקאמר אסור לגרום טומאה לטבול לתרומה דהא על כרחך הכי ס''ל למאי דמוקי למתני' אפי' בתחילת דריכה וכדאמרן סייעתיה מהדא דאמר רבי יוסי בשם ר' הילא על מתני' דפ''ג דחלה וגרסינן להא שם דתנינן נולד לה ספק טומאה. להעיסה. עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. לפי שעדיין חולין היא ומותר לטמא לחולין שבא''י:

טהורים היו דבר תורה. כלומר אמר לך ר' יוסי דאי משום שכבר ניטמאו משעת בצירה קאמרת דלהכי לא תני אין דורכין אמינא לך אנא אדרבה דמהאי טעמא גופה קשיא ליתני אין דורכין ולאשמועינן הא דאע''ג שמשעת בצירה נטמאו אפ''ה הואיל ומדבר תורה טהורים היו ואת הוא שגזרת עליהן טומאה דהכשר בצירה אינה אלא מגזירת י''ח דבר ומדרבנן בעלמא היא אסור לדרוך עמו ולגרום להן טומאה דאורייתא אלא ע''כ האי אוקמתא ליתא שאפי' בתחילת דריכה התירו למשנה ראשונה דסברה דאין נעשה יין נסך עד שירד לבור וגרם טומאה נמי ליכא מטעמא דהא סוף סוף נטמאו בגת טמאה של הנכרי ואי קשיא א''כ אמאי אמרו אין דורכין עם ישראל שהוא עושה בטומאה הא נמי בלאו הכי נטמאו בגת שלו הא ליתא דשאני בישראל הואיל וטבולים הם לתרומה ואסור לגרום להם טומאה ואפי' למשנה אחרונה והלכך אע''פ שנטמאו בגת שלו אין דורכין עמו לפי שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:

מאי טעמא דר' יוסי. דלא בעי לאוקמא מתני' בסוף דריכה דוקא משום האי קושיא דאי הכי ליתני נמי אין דורכין הא שפיר קאמר ר' יונה דלא דמו אהדדי:

מאי טעמא דר' יונה. ור' יונה אמר לך היינו טעמא דלא תני למשנה ראשונה אין דורכין בהדי אין בוצרין משום דלא הוו בחדא מחתא דבצירה התחלת גרם טומאה היא מה שאין כן בדריכה שכבר ניטמאו משעת הכשר בצירה דקי''ל הבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה וכי בצר להו הנכרי נטמאו והא דאמרי דבתחלת דריכה לא התירו אע''ג דכבר נטמאו משעת בצירה משום דטומאת בצירה לא הוי אלא מדרבנן בעלמא אבל אם נתיר בתחילת דריכה הוי גורם לטומאה דאורייתא ואפ''ה מכיון דבצירה ודריכה לא דמו אהדדי דקודם בצירה לא היה עליהם שם טומאה כלל אבל בדריכה שם טומאה מדרבנן מיהת עליהן משעת בצירה משום הכי לא תני אין דורכין בהדי אין בוצרין:

משנה: 30a נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטוּמְאָה לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַת לַפַּלְטָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אם יש עליו מלוה. בגמרא מפרש שיש לו מלוה על אותו יין שעשה לו ישראל אפותיקי לגבות ממנו חובו הלכך אסור דנגע ולא מירתת דסבר אי אמר לי מידי אמינא ליה תניחנו לי בחובי:

נפל. הנכרי לבור מלא יין ועלה והוא שעלה מת דאע''ג דנגעיה בשעה שנפל אינו אסור בהנאה הואיל ולא נתכוין ליגע אבל אם עלה חי אוסרו בעלייתו משום דמודה לע''ז עד שניצול:

ומדדו בקנה. או שהי' עכו''ם מודד יינו של ישראל בקנה:

והתיז. או שהתיז הנכרי את הצרעה מיינו של ישראל בקנה ולא נגע בידיו ביין:

או שהיה מטפח. שהיתה החבית מעלה רתיחות וטפח הנכרי בידו על הרתיחות ואין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה:

ור''ש מתיר. אף בשתייה ואין הלכה כר''ש:

זה היה מעשה והכשירו. אף בשתייה:

מתני' לא לשין ולא עורכין עמו. שכל מעשה עריכה זו בעבירה:

לפלטר. הוא הלוקח מן הנחתומין הרבה ככרות ביחד כדי למכרן יד על יד ומשום שכבר נגמרה מלאכת העבירה:

הלכה: נַחְתּוֹם שֶׁעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה כול'. וְתַנֵּי עֲלָהּ לֹא לוֹתְתִין וְלֹא טוֹחֲנִין וְלֹא בוֹלְלִין עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. כָּאן דְּחוּלִין כָּאן דִּתְרוּמָה. וְהָתַנִּינָן. נַחְתּוֹם. אִית לָךְ מֵימַר נַחְתּוֹם בִּתְרוּמָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. כָּאן בְּלוֹתֵת כָּאן בְּשֶׁאֵינוֹ לוֹתֵת. וְהָא תַנִּינָן. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל לַמַּיִם לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ שֶׁאֵין מְחֲזְּקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ותני עלה. בברייתא:

לא לותתין וכו'. וסוגיא זו כתובה בשביעית ובפ' הנזקין הלכה י':

א''ר הילא. התם מקשי מהאי ברייתא דתני אין טוחנין ולא בוררין עמו והתם קתני במתני' אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה ומשני ר' הילא כאן לחולין מתני' דהתם בחולין מיירי וכאן בתרומה והחמירו בה:

והתנינן נחתום אית לך למימר נחתום בתרומה. בתמיה וכי נחתום מוכר תרומה הוא:

כאן בלותת. הכא מיירי בלותת החוטים במים והוכשרו לקבל טומאה וה''ק לא לותתין עמו ולא טוחנין וכו' מה שלתת הוא ומתני' דהתם בשאינה לותתת:

והא תנינן. בניחותא תנינן נמי הכי ובשביעית ובגיטין גריס הכי מתניתא מסייעה לחברייא אבל משתטיל מים וכו' ש''מ היכא דהוכשרו אסור לסייעה:

רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִמִּי. חַד אָמַר. חֲרוֹשׁ בָּהּ טַבָּאוּת וָאֲנָא נְסַב לָהּ מִינָּךְ בָּתָר שְׁמִיטְּתָא. וְחַד אָמַר. אַיַּשֵּׁר. מָאן דְּאָמַר. חֲרוֹשׁ בָּהּ טַבָּאוּת וָאֲנָה נְסַב לָהּ מִינָּךְ בָּתָר שְׁמִיטְּתָה. מָהוּ שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן. אַיַּשֵּׁר. וּמָאן דְּאָמַר לְגוֹי. אַיַּשֵּׁר. מָהוּ שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו שואלין בשלומן איישר. כלומר דלדידיה דמפרש מחזיקין חרוש הוא מפרש לשואלין בשלומן דקתני התם דזהו אישר:

ומאן דאמר לנכרי איישר. כלומר להאי מאן דאמר גופיה הוא דמחזיקין הוא חרוש ושאילת שלום לנכרי איישר הוא ומהו שאילת שלום לישראל:

שלום עליכם. דלהאי מ''ד ס''ל דשלום עליכם אסור לומר לנכרי דשלום שמו של הקב''ה הוא ולאידך מ''ד דס''ל מחזיקין איישר הוא ס''ל דשאילת שלום הוא שלום עליכ' וקסבר מותר אפילו לנכרי ולא אסרו אלא בכפילת שלום לנכרי:

וחד אמר. דזה אסור לומר לו אלא אישר כחך הוא דאומר לו:

ר' חייה ור' אמי. התם קאי אמתני' מחזיקין ידי עכו''ם בשביעית ופליגי היכי אמרינן ליה ואגב דלעיל מייתי לה לכולא סוגיא הכא:

חרוש בה טבאות וכו'. אפילו כך יכול הוא לומר לו חרוש בה טוב ואני לוקח ממך אחר השביעית:

דֵּלֹמָא. רִבִּי חֲנִינָה בַּר פַּפָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עָֽבְרוּן עַל חַד מִן חוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. אַיַּשֵּׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָה בַּר פַּפָּא. לֹא כֵן אִילְּפָן רִבִּי. וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעוֹבְרִים וגו'. שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְחוֹרְשֵׁי שְׁבִיעִית. אַיַּשֵּׁר. אָמַר לִקְרוֹת אַתְּ יֹודֵעַ לִדְרוֹשׁ אֵי אַתְּ יוֹדֵעַ. וְלֹ֤א אָֽמְר֨וּ ׀ הָעוֹבְרִים. אֵילּוּ הָאוּמּוֹת שֶׁהֵן עוֹבְרִין מִן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא אָֽמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל. בִּרְכַּ֣ת יְי אֲלֵיכֶ֑ם. וּמַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶם. בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְי׃ וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם. לֹא דַיֵּיכֶם כָּל הָטּוֹבוֹת וְהַנְּחָמוֹת הַבָּאִים לָעוֹלָם בִּשְׁבִילֵינוּ. וְאֵין אַתֶּם אוֹמְרִים לָנוּ. בּוֹאוּ וּשְׂאוּ לָכֶם מִן הַבְּרָכוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ פִיסִּים וְזֵימִיּוֹת וְגוּלְגֹּלִיּוֹת וְארְנוֹנוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דילמא. מעשה ברבי חנינה ור' שמואל שעברו על אחד מחורשי שביעית וא''ל ר' שמואל איישר חילך:

לא כן אלפן רבי ולא אמרו העוברים וגו'. לעוברים על המצות אסור לברכם:

לדרוש אי אתה יודע. דלא כן דרשו חכמים אלא על אומות העכו''ם קאמר:

ברכנו אתכם בשם ה'. כלומר שישראל אומרים להם לא דייכם וכו':

פיסים וכו'. מיני מסים הן:

הוֹרֵי רִבִּי אִמִּי. לִרְדּוֹת עִמּוּ אָסוּר. וְדִכְווָתָהּ. לִזְלוֹף עִמּוֹ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורי ר' אמי לרדות עמו. על הנחתום דמתני' קאי שאסור לרדות עמו פת לתנור:

ודכוותה. ישראל החשוד שהוא עושה יין בטומאה אסור לזלף עמו דמסייע ידי עוברי עבירה הוא א''נ אנחתום קאי שאסור לזלוף משקין עמו עליה לפי שמכשירו לקבל טומאה וכדלעיל דכל כה''ג אסור לסייעו:

משנה: נָכְרִי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן אִם יֶשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוָה אָסוּר אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוָה מוּתָּר. נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה וּמְדָדוֹ בַקָּנֶה הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בַקָּנֶה אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרוּתַּחַת בְּכָל אֵילּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָֽמְרוּ יִמָּכֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ לַבּוֹר זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומדדו בקנה. או שהי' עכו''ם מודד יינו של ישראל בקנה:

והתיז. או שהתיז הנכרי את הצרעה מיינו של ישראל בקנה ולא נגע בידיו ביין:

או שהיה מטפח. שהיתה החבית מעלה רתיחות וטפח הנכרי בידו על הרתיחות ואין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה:

ור''ש מתיר. אף בשתייה ואין הלכה כר''ש:

זה היה מעשה והכשירו. אף בשתייה:

מתני' לא לשין ולא עורכין עמו. שכל מעשה עריכה זו בעבירה:

לפלטר. הוא הלוקח מן הנחתומין הרבה ככרות ביחד כדי למכרן יד על יד ומשום שכבר נגמרה מלאכת העבירה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source